החלטה בתיק ת"א 20390-03-12

1.         לפניי בקשה למתן צו עשה המופנה כלפי המשיב, המורה לו להותיר את כלל מסגרות האשראי המצויים בחשבונה של המבקשת אצל המשיב על כנם, ולאפשר למבקשת להמשיך ולנהל את פעילותה העסקית הסדירה אצל המשיב.

2.         הבקשה הוגשה לאחר שהוגש כתב תביעה וכתב ההגנה ולאחר שהתנהלה ישיבת ק.מ שבפניי.

3.         בכתב התביעה עתרה המבקשת לחייב את המשיב לפצותה בסך 776,758 ש"ח בעילות מדיני החוזים, דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט, הנובעות מהתנהלות המשיב בחשבון חח"ד שניהלה המבקשת בסניף הנתבע שמספרו 36323. התביעה מתייחסת לתקופה שבין 1.1.2004 לבין 30.9.2009 כאשר המבקשת טוענת, כי בדיקה שערך מומחה מטעמה מעלה כי נגרמו לה נזקים כספיים. לטענת המבקשת, המומחה התאים את שיעורי הריבית שבה חוייב החשבון לריבית ההולמת את הבטוחות שהעמידה המבקשת, "וניטרל" עמלות עריכות מסמכים, שאינם, כך לטענת המבקשת, אלא ריבית נוספת.

4.         המבקשת טענה כי לאור הבטוחות שהעמידה לזכות הבנק- המשיב, הריבית בגין תוספת הסיכון אינה הולמת והיא גבוהה. עוד טענה המבקשת בכתב התביעה, כי המשיב גבה עמלות בגין עריכת מסמכים, שהן בבחינת ריבית מעבר לריבית המוסכמת. כן טענה המבקשת כי הריביות שנגבו ביתר - הינן כסף שנמנע מן המבקשת, ויש לראותו כהון חוזר שהיה חסר למבקשת. כאמור, המבקשת טענה כי מסתמכת על חוות דעת מומחה, אשר מבססת את טענותיה ואודמת את נזקיה. המבקשת העמידה תביעתה בסך 776,758 ש"ח. 

5.         בכתב ההגנה, טוענת המשיבה, בין היתר, כי נקודות המוצא הכלכליות עליהן הסתמך המומחה שגויות לחלוטין ומנותקות מן המציאות הכלכלית. עוד טוען המשיב, כי המבקשת העבירה חלק מפעילותה לבנק הפועלים, והיתה פתוחה בפניה הדרך להעביר מלוא פעילותה העסקית לשם. עוד טען המשיב כי המקשת קיבלה את דפי החשבון בזמן אמת, וכיום מנועה היא מלטעון כי חוייבה ביתר.

6.         ביום 20.6.2012 התקיימה בפניי ישיבת קדם משפט. לאור הערת בית המשפט, כי חוות הדעת לא צורפה לכתב התביעה, טען ב"כ המבקשת כי חוות הדעת תוגש ואולם עיון בתיק מעלה כי נכון להיום טרם הוגשה חוות הדעת העומדת בבסיס תביעתה של המבקשת. כמו-כן הוריתי על סיום ההליכים המקדמיים וישיבת המשך נקבעה ליום  4.9.2012.

הבקשה:

7.         ביום 4.7.2012, דהיינו לאחר ישיבת ק.מ שהתקיימה, הגישה המבקשת בקשתה. בבקשה "דחפוה ביותר בכתב" עותרת המבקשת "להותיר את כלל מסגרות האשראי המצויים בחשבונה של המבקשת אצל המשיב על כנם" וכן " לאפשר למבקשת להמשיך לנהל את פעילותה העסקת הסדירה אצל המשיב" .

8.         בבקשתה, טוענת המבקשת כי בעקבות עמידתה על זכויותיה והגשת התביעה הכספית, הודיע לה המשיב במכתב מיום 5.4.2012 כי בכוונתו לבטל את מסגרות האשראי. עוד טענה המשיבה, כי לאחר התכתבויות בין הצדדים, ביום 04.07.12 הודיע מנהל הסניף למבקשת על ביטול כלל מסגרות האשראי בחשבון. המבקשת טענה, כי הינה חברה יציבה ובעלת חוסן כלכלי, וכי לא היה כל שינוי בפעילותה הכלכלית מאז הגשת התביעה, ועל כן, לטענתה, נגועה החלטת המשיב, בנוגע לביטול מסגרת האשראי, בחוסר תום לב ובהתנהגות שאינה מקובלת בביצוע חוזה, ויש בה משום הפרת חוזה מצד המשיב. המבקשת טענה, כי מתן הצו לא יפגע במבקשת, ואילו אי נתינתו - תגרום לה לנזק לאין שיעור.

9.         המבקשת טענה כי ככל שאכן יבוטלו כל מסגרות האשראי בחשבון ייגרמו לה נזקים אדירים ובלתי הפיכים, ובכלל זה ייפגע שמה הטוב ותיפגע תדמיתה בעיני עובדיה וספקיה. המבקשת ציינה כי המשיב העמיד לה, עפ"י הסכם מסגרת אשראי מאושרת החשבון ע"ס 150,000, מסגרת ניכיונות שיקים ע"ס 150,000 ש"ח וכן מסגרת בכרטיס האשראי ע"ס 50,000 ש"ח .

10.        בתגובה, טוען המשיב שיש לדחות את הבקשה משלושה טעמים: האחד - אין הבנק חייב ליתן אשראי ללקוחו או לחדש מסגרת האשראי בחשבונו, וזאת על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח) ועל פי הפסיקה; השני - הסעד הזמני המבוקש, אינו תואם את מסגרת התביעה העיקרית - שעניינה תביעה כספית כנגד הבנק, וכיוון שסעד זמני אמור "לשרת" את הסעד העיקרי, הרי אין כל ממקום להעניק את הסעד המבוקש; והשלישי - המבקשת קיבלה התראות בכתב עוד ביום 05.04.12, ובעל פה, על כוונת הבנק לבטל מסגרת האשראי, ואילו המסגרת בוטלה רק בתום הרבעון, וזאת על אף שעל פי החוזה יכול הבנק לבטל את מסגרת האשראי בתוך 14 ימים,  ועל כן דבק שיהוי בלתי סביר בבקשה.  המשיב גם טען כי סיכויי הצלחת התביעה אינם גבוהים, וכי גם זה שיקול במתן סעד זמני.

11.        לתגובה הגישה המבקשת תשובה, בגדרה טענה כי השאלה המשפטית העומדת להכרעה היא - האם רשאי הבנק האופן חד צדדי, ללא כל הנמקה לבטל מסגרת אשראי שהועמדה עד לשנת 2013 ולעניין זה המבקשת לדברי בית המשפט העליון בע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם- ניתן ביום 18.2.2010) בו קבע בית המשפט העליון,  בערעור על בית הדין לחוזים אחידים, כי אין לקבל סעיף בחוזה אחיד המקנה לבנק אפשרות ביטול מסגרות אשראי ללא כל הנמקה ולפי שיקול דעתו הבלעדי. עוד טענה המבקשת בתשובה, כי קבלת טענת המשיב כי הסעד הזמני המבוקש אינו תואם את התביעה העיקרית משמעו הגשת תביעה חדשה והדבר מהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר. כמו-כן חולקת המבקשת על טענת השיהוי. 

הכרעה:

12.        בבקשה, עותרת המבקשת להותיר את מסגרת האשראי על כנה. אין כל זכר כי עסקינן בצו זמני, ולשון הבקשה אינו מבהיר, עד מתיי יעמוד אותו צו על כנו. בעניין זה תיתכנה שתי אפשרויות, הראשונה היא כי כוונת המבקשת היא שצו יעמוד עד למתן פסק דין בתביעה הכספית (בקשה לסעד זמני) והאחרת היא שהצו יעמוד עד למועד המוסכם להקצאת מסגרות האשראי (01.3.2013 - ראו סעיף 1 לכתב התשובה).

13.        החלטתי לדחות את הבקשה. נוכח הנימוק בעטיו החלטתי לדחות הבקשה, לא מצאתי מקום לקיים דיון במעמד הצדדים.  להלן אנמק מסקנתי זו.

14.        ככל שכוונת המבקשת להשיג צו עשה עד לשנת 2013, הרי מדובר בתביעה עיקרית בפני עצמה, לפיה עותרת המבקשת לאכיפת ההסכם בינה לבין המשיב (כסעד סופי); וזאת עושה המבקשת במסגרת בקשה בכתב בתיק שנפתח ע"י הגשת תביעה כספית. מאחר ועפ"י אפשרות זו בפנינו תובענה לכל דבר ועניין אין להיעתר לבקשה (לתובענה זו), למצער לא באכסניה זו.

15.        אפילו אראה בבקשת המבקשת כבקשה למתן צו זמני, ואני נכון לראות בה ככזו, אין מקום ליתן צו זמני . מטרתו של הסעד הזמני הינה הקפאת המצב שהיה קיים עובר להגשת התביעה, או ביצוע פעולה, על מנת להבטיח קיומו התקין של ההליך השיפוטי, כך שהנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה ( עא 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' "בית אל - זכרון יעקב" פ''ד לח(2) 645), ועל כן על הסעד הזמני להלום את התובענה העיקרית ( רע"א 8553/07 ‏ ‏ ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר (טרם פורסם, ניתן 27.02.08); א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 519). סעד זמני בא "לשרת" את פסק הדין שיינתן בבוא היום בתובענה העיקרית, ואין הוא סעד עצמאי, שאינו קשור כלל לתביעה העיקרית.

16.        כאמור, אין כל קשר בין הנטען בכתב התביעה (חיוב המבקשת בריביות יתר משנת 2004 ועד לשנת 2009) לבין המבוקש בצו הזמני (אכיפת הסכם שנכרת בחודש 2/2012 - ראו סעיף 2 לתשובת המבקשת). מדובר בשני עניינים שונים (הראשון חיוב ריבית ביתר והאחר אכיפת הסכם להעמדת מסגרת אשראי אליו הגיעו הצדדים, עפ"י הנטען, בתקופה מאוחרת יותר לתקופה מושא כתב התביעה). מדובר בעובדות שונות ובמערכת דינים שונים, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשה לצו זמני מקום שאין בין הצו הזמני המבוקש לבין התביעה העיקרית או פסק הדין שיינתן בה כל קשר; הצו הזמני אינו בא "לשרת" את התביעה העיקרית ואין לו כל זיקה אליה, שהרי דחיית הבקשה לצו זמני אינה משפיעה כהוא זה על ביצוע פסק הדין לכשיינתן. לפיכך, מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

17.        בנוסף, לבקשתה לא צירפה המבקשת כתב התחייבות כמתחייב מתקנה 365 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 ואף מטעם זה ראוי לדחות בקשתה.